רש"י על ויקרא ו׳:כ״ג

« רש"י על ויקרא ו׳:כ״ב רש"י על ויקרא ז׳:א׳ »

23 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה וכל חטאת וגו' שאם הכניס כו' נ"ב העתקתי ישחטו ריבה שחיטות הרבה לפי שמצינו אשם בציבור נאמר ישחטו ברבים ותלאו בעולה להבי' עולת ציבור לצפון תו' וזהו מן התימה הלא לא נמצא אשם ציבור בכל התורה וגם לא היה וכ"כ הרמב"ם בהקדמת קדשים וגם הלשון מגומגם לכן נ"ל דט"ס הוא וכך הוא ואף שלא מצינו ודוק מהרש"ל:

23 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ שֶׁאִם הִכְנִיס מִדַּם חַטָּאת הַחִיצוֹנָה לִפְנִים פְּסוּלָה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא ו':כ"ג. וּכְפִי הַדַּעַת הַזּוֹ מַה שֶׁאָמַר "לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ" אֵינוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ, שֶׁזּוֹ אֵינָהּ מְכַפֶּרֶת שֶׁהֲרֵי נִפְסְלָה בַּהֲבָאָה זוֹ, וּמִפְּנֵי זֶה הַפְּסוּל שֶׁלָּהּ הִיא נִשְׂרֶפֶת. אֲבָל אָמַר "לְכַפֵּר" שֶׁאִם הִכְנִיסָהּ לִפְנִים עַל דַּעַת לְכַפֵּר, שֶׁיַּזֶּה מִמֶּנָּה שָׁם כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת פְּנִימִית, אע"פ שֶׁלֹּא כִּפֵּר בָּהּ, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא הִזָּה מִדָּמָהּ כְּלוּם, נִפְסְלָה מִשְּׁעַת כְּנִיסָה וְתִשָּׂרֵף. וְאֶפְשָׁר שֶׁאִם הִכְנִיסָהּ עַל דַּעַת שֶׁלֹּא לְהַזּוֹת מִמֶּנָּה כְּלָל, שֶׁתְּהֵא כְּשֵׁרָה. וּכְדִבְרֵי ר' שִׁמְעוֹן זבחים פב אֵינָהּ פְּסוּלָה אֶלָּא אִם כֵּן כִּפֵּר בְּדָמָהּ, שֶׁעָשָׂה בָּהּ הַזָּאוֹת כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת פְּנִימִית, וּלְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב "לְכַפֵּר", לֹא שֶׁכִּפְּרָה אֶלָּא שֶׁהוּא הֵבִיא מִדָּמָהּ לְכַפֵּר בָּהּ וְכִפֵּר כְּפִי מַחְשַׁבְתּוֹ. וּפֵרוּשׁ "לִפְנִים" שֶׁהִכְנִיס הַדָּם לַהֵיכָל. וְכֵן אִם הִכְנִיס מִדַּם פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ וְהֶעְלֵם דָּבָר וּשְׂעִירֵי ע"ז לִפְנַי וְלִפְנִים, שֶׁכֻּלָּן לִפְנִים מִמְּקוֹמָן הִכְנִיסָן וּפְסוּלִין. וְאָמַר "מִדָּמָהּ" שֶׁאֲפִלּוּ מִקְצָת דָּמָהּ פּוֹסֵל, שֶׁאִם קִבֵּל דָּמָהּ בִּשְׁנֵי כּוֹסוֹת וְהִכְנִיס אֶחָד מֵהֶן לִפְנִים פְּסוּלָה שם. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בַּחַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת שֶׁצִּוָּה כְּבָר בִּשְׂרֵפָתָן וּבָא כָּאן לִתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתָן, כִּי הַפָּרָשָׁה לְהַשְׁלִים דִּינֵי הַחַטָּאוֹת. וְזֶהוּ מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים פרק ח ח וּבִזְבָחִים שם:

23 דברי דוד פתח ↗

וכל חטאת וגו', שאם הכניס החיצונה כו'. וכיון דלפ"ז מיירי האי קרא בחטאת חיצונה קשה מאי דאמר הכתוב אח"ז לכפר על נפשותיכם דהא אין כאן כפרה בחטאת זו שנפסלה אלא ה"ק אותו חטאת שבאה לכפר לפי דעתו של זה באש תשרף ואין כאן כפרה:

23 וכל חטאת וגו'. שֶׁאִם הִכְנִיס מִדַּם חַטָּאת הַחִיצוֹנָה לִפְנִים פְּסוּלָה:

24 וכל. לְרַבּוֹת שְׁאָר קָדָשִׁים ספרא:

23 מזרחי פתח ↗

וכל חטאת וגו' שאם הכניס מדם חטא' החיצונה לפנים פסולה. זהו אליבא דרבנן דס"ל דהאי קרא בחטאות חצוניות שעבר והכניס מדמן קא מיירי ובא ללמד שמאחר שזריקת דמו במזבח החיצון והוא הכניס דמו כולו או אפילו מקצתו כדכתיב מדמה לפנים נפסלו בכך וטעונות שרפה וקרא דהן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה לא אתא למילף שאם עבר והכניס דם חטאת חיצונה בפנים שתהיה פסולה דמהכא הוא דנפקא לן אלא שספר הכתוב דברי משה במה ששאלו ומה שהשיבו לו כדתניא בת"כ ומייתי לה רש"י ז"ל בפסוק הן לא הובא כמו שכתוב בפרשת אחרי מות ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקדש ואם תאמר מנ"ל לרבנן לפרושי קרא דוכל חטאת אשר יובא בחטאת חיצונה שהכניס דמה לפנים דילמא בחטאות פנימיות קמיירי ובא ללמד שמפני שזריקת דמה לפנים הן בשריפה ולא באכילה י"ל דבהא לא צריך קרא דבהדיא כתיב בחטאות הפנימיות שהן בשרפה כדכתיב ושרף אותו על עצים באש על שפך הדשן וכתיב ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון ואם כן עכ"ל דבחטאות חיצוניות שהכניס דמן לפנים קמיירי לומר שנפסלו בכך והן בשרפה ולא כרבי יוסי הגלילי דאמר אין כל הענין הזה מדבר אלא בפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים ליתן עליה לא תעשה על אכילתן וללמד שפסוליהן נשרפין בבית הבירה דללמד על הפנימיות שהן בשרפה לא צריכא קרא דבהדיא כתיב בהו בפר כהן משיח ושרף אותו על עצים באש ובפר העלם דבר של צבור כתיב ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון אלא עכ"ל שאין הענין הזה מדבר אלא ליתן לא תעשה על אכילת החטאות הפנימיות וללמד על הפנימיות שנפסלו ביוצא או בטומאה שאינן נשרפות בבית הדשן שהיא חוץ לג' מחנות כמצותן אלא כשאר פסולי כל הקדשים שנשרפים בבית הבירה שהיא בתוך העזרה כדתניא בקדש באש תשרף מלמד ששריפתה בפנים אבל חטאות חיצונה שנכנס דמה לפנים שהוא בשרפה מקרא דהן לא הובא את דמה הוא דילפינן לה:

23 משכיל לדוד פתח ↗

וכל חטאת וכו׳. דק״ל שאם בחטאות הפנימיות מיירי כדמשמע פשטיה דקרא לא צריכא דהא בהדיא כתיבא בהו שריפה בפרשת ויקרא לכך מפ׳ דבחטאות חצוניות מיירי. וקמ״ל שאם הכניס וכו׳ והא דכתב שאם הכניס וכו׳ ולא כתב שאם הזה מדם חטאת החיצונה לפנים נראה שדעתו ז״ל לפרש כמאן דאמר בפ׳ התערובות נכנם לכפר אף על פי שלא כיפר פסל דפלוגתא דר״א ור״ש היא התם במתני׳ ופירש רבינו כן משום דפשט אשר יובא לכפר הכי משמע דמיד שהובא לכפר אף על פי שלא כיפר לא תאכל באש תשרף והר״ב נח״י כתב שרש״י לא ביאר דעתו אלא שכתב סתם. ולעד״נ דשפיר ביאר דעתו כדאמרן:

« רש"י על ויקרא ו׳:כ״ב רש"י על ויקרא ז׳:א׳ »